1. התובע מס' 1 (להלן: התובע) יליד 22/12/94 נפגע ביום 21/3/96 בשעה 20:15 לערך בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). בעת התאונה היה כבן שנה ושלושה חודשים.

2. התאונה אירעה בעת שאביו של התובע, שהוא התובע מס' 2, נהג ברכב בכפר עילוט. במהלך הנסיעה איבד הנהג את השליטה על הרכב, סטה ממסלול נסיעתו והתנגש בעמוד ובקיר, ועקב כך נפגע התובע (להלן: התאונה). התובעים 2 ו- 3 נפגעו אף הם בתאונה זו. תביעתם התבררה בנפרד (תביעת האם בת"א 2790/96 בבית משפט השלום בנצרת – נ/4 ופסה"ד – נ/6 ותביעת האב בת"א 2791/96 – נ/3). תביעתם בתיק זה היא כמיטיבים וכאפוטרופוסים הטבעיים של התובע.

5129371 המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד.

התובע העמיד את כלל הפיצוי הנתבע, לרבות למיטיבים למיניהם, על סכום של 12,810,344 ₪, ואילו הנתבעת העמידה את הפיצוי הכולל על סכום של כ-2,000,000 ₪.

בעת שהתיק היה קבוע למעקב לצורך כתיבת פסק-דין, הוגשה בקשה (בש"א 7212/04) להמשך תשלום תכוף. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 3/6/04 נדחתה הבקשה, בין היתר, מאחר שזו לא הוגשה כנדרש על פי התקנות. יחד עם זאת הציע בית המשפט להמשיך בהסדר התשלומים שנקבע על פי החלטה קודמת בנושא. מאחר שאני נדרשת לתביעה לגופה, אין עוד מקום לדון בבקשה הנ"ל, ואני מורה על מחיקתה.

ככל ששולם תשלום תכוף בהסכמה, ינוכו תשלומים אלה מכל סכום שיפסק, הכל כפי שמפורט בפסק-דין זה.

הוספת אסמכתא – פס"ד אטינגר:

4.         ביום 20/5/04 הגיש התובע בקשה להתיר צירוף אסמכתא לסיכומיו בנושא "שנים אבודות", תוך הפניה לפס"ד אטינגר (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החב' לשיכון ופיתוח הרובע היהודי, בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', תק-על 2004(1) 2452, להלן: פס"ד אטינגר). יחד עם הגשת האסמכתא הנוספת ביקשו התובעים להוסיף ולטעון בנושא זה במסגרת הסיכומים על דרך של השלמת הסיכומים.

            הנתבעת התנגדה לבקשה, והסתמכה בנושא זה, בין היתר על החלטה שנתנה בבית המשפט המחוזי ת"א-יפו (כבוד השופטת דרורה פלפל) בתיק בש"א 7269/04 במסגרת ת"א 2361/00. בית המשפט דחה שם את הבקשה לתיקון כתבי טענות, מאחר שראה בפס"ד אטינגר שינוי מהותי מן ההלכה שהייתה קיימת עד לאותו מועד.ו

            דעתי שונה. כאשר ההלכה שונתה, ובהעדר הוראת מעבר המורה אחרת, וכאשר מדובר בתיק תלוי ועומד אשר בו טרם ניתן פסק דין – וגם אם יש בכך להאריך במעט את זמן הדיון בתיק – יש לאפשר לצדדים למצות זכויותיהם המהותיות, גם על-פי ההלכה החדשה. ואכן, בהחלטה שניתנה ביום 3/6/04 ועל אף התנגדות הנתבעת הובהר כי אין למנוע השלמת הטיעון ככל שלא יהיה בכך כדי להידרש לתיקון כתבי טענות ו/או להשלמת ראיות.נ

            לפיכך, יש לראות את כתבי הטענות של הצדדים מתוקנים באופן שנושא "תוחלת החיים" ידון גם לאור פס"ד אטינגר. 

אעיר עוד, כבר בשלב זה, שעל-פי תחשיב הנתבעת לגבי אובדן השתכרות לעתיד, נעשה החישוב עד גיל 65. כפי שיובהר בהמשך, חישוב כזה, ללא קשר להלכת "השנים האבודות", יש בו לנטרל    משמעותית את ההשלכות של פס"ד אטינגר.ב

            אחזור ואדון בנושא בפרק "תוחלת החיים", כבסיס לדיון באובדן ההשתכרות לעתיד.ו

הנכות הרפואית:

5.         בעקבות התאונה הועבר התובע לבית חולים נצרת, תחילה בהכרה, בוכה מעט וללא סימני חבלה חיצוניים. בהמשך חלה הידרדרות במצבו, הכרתו התערפלה, לא הגיב לתחושת כאב, הייתה עצירת שתן והוא הונשם מלאכותית. באותו שלב הועבר לבי"ח רמב"ם, בחיפה, למחלקה של טיפול נמרץ ילדים. לאחר מכן הועבר למחלקה הכירורגית לילדים ולאחר מכן למחלקה לשיקום ילדים. התובע שוחרר מבי"ח רמב"ם ב- 9/5/96 כאשר מצבו הקוגניטיבי תקין, תפקוד הגפיים העליונות תקין, ושיתוק רפה של הגפיים התחתונות.נ5.1        בתחום הנוירולוגיה לילדים, ניתנה חוות דעת על ידי פרופ' אברהם שטיינברג, אשר קבע כי התובע נפגע פגיעה רב מערכתית, בגין החבלה נגרם לתובע נזק קבוע בחוט השדרה בגובה 5T, וכבר סמוך לתאונה נצפה שיתוק מלא של הגפיים התחתונות, העדר תחושה מגובה הפגיעה ומטה, והעדר שליטה על סוגרים עם שלפוחית שתן ניורונית.

            המומחה הוסיף וקבע כי למרות הטפולים השיקומיים האינטנסיביים, נותר לתובע נזק נוירולוגי שדרתי המתבטא בשיתוק רפה מלא של שתי הרגליים, הן מבחינה תנועתית והן מבחינה תחושתית וכן אי שליטה על סוגרים. יתר הבדיקה הנוירולוגית והקוגניטיבית תקינה (ת/11).ב

            על סמך הממצאים שפורטו לעיל קבע המומחה לתובע נכות צמיתה בגובה של 100% בהתאמה לסעיף 29(2)(ד) לתוספת להוראות הביטוח הלאומי, בגין פרפלגיה מלאה.ו

5.2        בתחום האורולגי: מונה ד"ר יחזקאל לנדאו, מומחה בכירורגיה אורולוגית, על פי חוות דעתו (ת/15) הפגיעה בחוט השדרה של הילד בגובה  5-4T גרמה לשיבוש מוחלט בפעילות העצבית מתחת לגובה הפגיעה ובכך להעדר שליטה של המוח על הפעילות העצמאית של עצבי כיס השתן. כתוצאה מכך חלים שינויים בתפקוד ובהתנהגות של השריר שבכיס השתן. המומחה הוסיף והבהיר:

"על מנת לרוקן את כיס השתן יש לצנתר את הילד חמש פעמים ביום.

מצב לא נוח וגורם נכות קשה פיזית ונפשית. אולם כאן המצב גרוע יותר.

כיוון שלמרות הצנתור לסירוגין הילד רטוב בין הצנתורים עקב הפעילות

הספונטנית – ללא פיקוח המוח של שריר כיס השתן (הדטרוסור) שנובעת

            עקב החבלה בעמוד השדרה.נ

כדי לשמור על שליטה בשתן יזדקק הילד לעבור בעתיד ניתוח (או ניתוחים)

לחיזוק מנגנון השליטה בשתן על ידי השתלת סוגר מלאכותי או תוך שימוש

ברקמות הגוף.ב

עקב הנפח הירוד של כיס השתן יזדקק הילד לעבור ניתוח

להגדלת כיס השתן על ידי לולאת מעי. מצב זה יביא לכך שיהיה

יבש בין הצנתורים. אולם לניתוח זה גם תופעות לוואי ידועות

מראש: יצירת ריר על ידי מתלה המעי שיורכב בכיס השתן,

סכנת זיהום בדרכי השתן והפרעה בחילוף חומרים (אלקטרוליטים)

עקב ספיגת שתן על ידי המעי.

קיימת סכנה מסוימת (לא גדולה) של התפתחות סרטן המעי בחלק

ששוחזר כ- 20 שנה לאחר הניתוח.והילד יזדקק להשגחה רפואית בנוגע למערכות השתן כל חייו".נ            בגין הנכות של תפקוד כיס השתן קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור של 70%.

הנכות התפקודית:

6.         בהחלטה שניתנה ביום 1/12/98, בהסכמת הצדדים (תיק בש"א 7363/98, עמ' 21 לפרוט') מונה ד"ר פילר כמומחה בתחום השיקומי. חוות דעתו נושאת תאריך 28/11/99. לאחר הגשת חוות הדעת הגישו התובעים בקשה לפסילת חוות הדעת (בש"א 12209/99).

            הנימוקים לפסילת חוות הדעת הושתתו על העובדה שהמומחה לא בדק את התובע לאחר שהמומחה ביקש את עזרת ההורים ואלה לא הבינו את שביקש. התובעים היו ערים לעובדה שבעת ביקור המומחה בבית התובע נלווה אדם נוסף לצורך יצירת הקשר הקומוניקטיבי ביניהם. מכל מקום, לטענת התובעים לא בדק המומחה את התובע ובנסיבות אלה לא רשאי היה להגיש את חוות דעתו, כפי שהוגשה.

בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 24/1/00, תוך שהובהר שלא הייתה מניעה כי במועד ביקור המומחה בבית ההורים יהיה מתורגמן, ובסופו של דבר ניתנה חוות הדעת כפי שניתנה.

לאחר מכן ביקשו באי כוח התובעים לחקור את המומחה בבית המשפט. המומחה נחקר בישיבה ביום 2/4/00 (החל מעמ' 28 לפרוטוקול). המומחה השיקומי חזר ואישר את חוות דעתו. לעניין נסיבות ביקור המומחה בבית ההורים ובדיקת התובע התייחס המומחה בתשובות שניתנו על ידו (עמ' 28 לפרוט'). עולה כי המומחה יצר קשר טלפוני מבית ההורים עם בא כוח התובעים כדי שהאחרון יבהיר להם שעליהם לשתף פעולה עמו וכי אין הוא נגדם. עוד עולה כי המומחה גם ביקש להיעזר בעובד סיעודי הדובר ערבית (עמ' 37 ש' 8-9), אך גם בכך לא היה כדי להועיל ולהביא לשיתוף פעולה מצד ההורים

תוחלת חיים:

10.        ד"ר פילר קבע, כי מאחר שמדובר בפרפלגיה גבוהה, תוך התייחסות לחוות הדעת האורולוגית, לפיה צפויים בעתיד סיבוכים רבים, יש להעמיד את קיצור תוחלת חיים על שיעור של 25% לפחות. בהיות התובע ילד ערבי, ובאותו מועד בן 5, צפויות היו לו 70 שנים נוספות. ולאחר קיצור תוחלת החיים נותרו לו, על-פי חוות הדעת עוד 53 שנים נוספות, ובסך הכל תוחלת חיים עד גיל 58.ו

            הנתבעת טענה כי יש לקבל קביעה זו. הנתבעת הפנתה לכך שעל אף שהתובעים טענו כנגד חוות הדעת של ד"ר פילר, לא הגישו כל בקשה נוספת לפסילת חוות הדעת לאחר שבקשה קודמת נדחתה. ד"ר פילר הפנה גם למאמרים בנושא זה (ראה מכתבו של ד"ר פילר מיום 6/4/00), ולפיכך ביקשה הנתבעת לקבוע כי לתובע קיצור תוחלת חיים בשיעור של 25%, מן השנים הנוספות שנותרו לו.

הפסד כושר השתכרות:

12.        התובעים סבורים כי יש לערוך את חישוב הפסד כושר ההשתכרות על אובדן מלא, תוך שימוש בשכר ממוצע במשק כבסיס השכר האפשרי, ועריכת חישוב אריתמטי, עד הגיע התובע לגיל 70  ובסה"כ סכום של 1,669,776 ₪.

            הנתבעת מבקשת להסתמך על חווה"ד של ד"ר פילר, אשר השיב בחקירתו בביהמ"ש כי יש מקצועות שונים בהם יוכל התובע להשתלב, וזאת מאחר שמבחינה קוגניטיבית לא נפגע וגם ידיו בריאות. ולכן יוכל לשמש כמרכזן או כשען או כל עבודה אחרת שאינה קשורה בהליכה או בעמידה (עמ' 39 לפרוטוקול).

            הנתבעת מדגישה עוד, כי מדובר בילד אינטליגנטי אשר חרף מגבלותיו הפיזיות מצליח בלימודים. ממוצע ציוניו 95. בנושא זה הפנתה הנתבעת גם לעדותה של המורה לערבית (עמ' 60 לפרוטוקול).

            בנסיבות אלה ולאור פירוט הנתונים כפי שהובא לעיל מציעה הנתבעת, תוך הפניה לפסיקה בנושא, לבסס את התחשיב על דרך הפחתת שיעור הנכות התפקודית והעמדתה על 60% של אומדן גלובלי.

הנתבעת ביססה את החישוב על השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה על בסיס כושר תפקודי חלקי של 60% ולמשך 45 שנים בהגיע התובע לגיל 20 עד גיל 65.

            בנושא זה – חישוב אובדן השתכרות עד לגיל 65 כבר הערתי.נתון זה אינו ברור ואינו תואם לטענות הנתבעת, אשר טענה לקיצור תוחלת חייו של התובע בשיעור של 25%. 

עוד יש לקבוע שהתובע יוכל להשתלב בעבודה אשר תאפשר ניצול רמתו האינטלקטואלית, והוא היה עושה כך גם אלמלא התאונה. בנסיבות אלה יש לאפשר תקופת הכשרה ולימודים ולכן השתלבותו בעבודה תחל משנות ה- 20 לחייו. 

בהתבסס על פס"ד אטינגר, בשלב הראשון, בהנחה שהניזוק ימשיך בעבודתו עד ליציאה לגמלאות, תוך התעלמות מקיצור תוחלת חייו. מקדם היוון לתקופה של 47 שנים הוא 302.1707, ואילו מקדם היוון כפול, עד הגיע התובע לגיל 20 עומד על  0.73.

לאור הנתונים שפורטו לעיל (6,035 ש"ח*0.70*302.1707*0.73), יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 931,860 ש"ח .

בנסיבות אלה ומאחר שהמרכיבים השונים נלקחו בחשבון בפרמטרים שפורטו לעיל אין עוד צורך להקטין או להגדיל את הסכום על דרך האומדנה.

13.1.2   בשלב השני, נאתר מבין כלל הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות את הפיצוי בגין השנים האבודות, על דרך מציאת החלק היחסי בגין "השנים האבודות". בענייננו, שנתיים (מגיל 65 ועד גיל 67). לתקופה זו באופן יחסי מכלל הפיצוי שנפסק (931,860 : 47 * 2), מגיע הסכום ל- 39,654 ₪. פיצוי זה הוא אובדן השתכרות בשנים האבודות.

13.1.3   בשלב השלישי – לצורך הפחתת "ידת הקיום"  מתוך פיצוי הניזוק החי עבור השנים האבודות, יהיה צורך לאתר את "ידת הקיום" של הניזוק, שהוא קטין. למרות העדר נתונים ספציפיים, נניח שישנן חמש נפשות קודם הפטירה כולל הניזוק עצמו (משפחה ממוצעת גם במגזר היהודי), נוסיף "ידה רעיונית" נוספת, אשר יהיה בה, לאחר חלוקת הסכום בכלל הידות, לבטא את החלק היחסי שהוא "ידת הקיום" של הניזוק, לאחר שסכום החסכון והתמיכה לא נכללו בו. ההנחה היא שהתוצאה שנתקבלה – "ידת הקיום" תייצג את אותו חלק מתוך ידתו של הניזוק אשר היה מוקדש למחייתו (39,654: 6) עומדת על 6,609 ₪.

ידה זו תופחת מן הפיצוי של אובדן ההשתכרות לשנים האבודות ( 39,654 – 6,609)  33,045 ₪, שהוא הפיצוי בגין "השנים האבודות" נטו – לאחר ניכוי "ידת הקיום".

הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות, כולל אובדן ההשתכרות בגין השנים האבודות יעמוד אפוא על (931,860 – 33,585), 878,275 ₪.

כאב וסבל:

16.        הנכות הרפואית של התובע עולה על 100%. כמו כן מדובר ב- 163 ימי אשפוז. בנסיבות העניין יש לפסוק לתובע את מלוא שיעור הפיצוי הלא ממוני, בצירוף ריבית מיום התאונה (21/3/96) נכון למועד מתן פסק הדין –  200,286 ₪.

עזרת צד ג' לעתיד:

17.        התובע מבקש כי בית המשפט ידריך עצמו ביחס לבחינת עתידו של הקטין וצרכיו, באמצעות עדותו של פרופ' שטיינברג וחוות דעתו, באמצעות חוות הדעת של ד"ר לנדאו בתחום האורולוגי, וכן באמצעות התרשמותו של בית המשפט מהמומחה מר גדעון האס, עובד סוציאלי, שערך שני ביקורים בבית ההורים.

            עוד מבקש התובע שאם בית המשפט יגיע למסקנה שיש לפסוק פיצוי עיתי עד הגיע התובע לגיל הבגרות, אזי לא  יהיה זה פחות מ-10,000 ₪ לחודש. בנוסף מבקש התובע מבית המשפט להורות על התקנת מעלון, מאחר שאביו לא יוכל לשאת אותו במדרגות הרבות.

על בסיס הנתונים כפי שהובאו בכלל הראיות שהוצגו, לרבות עדות פרופ' שטיינברג ומר האס, מבקש התובע להעמיד את הפיצוי החודשי לעבר (7.5 שנים) על בסיס ממוצע של

20,000 ₪ לחודש,  ובסך הכל על סכום של 1,800,000 ₪. ולעתיד עד הגיעו לגיל 18 על בסיס אותו חישוב חודשי לפי מקדם היוון 96.82 סכום של 1,936,400 ₪, ומגיל 18 ועד גיל 70 לפי בסיס שכר של 15,000 ₪ לחודש, ובסך הכל למעלה מ- 3 מיליון ₪.

הנתבעת מבקשת לערוך הבחנה בין צרכים לבין עלות. בהסתמך על הלכת מדלסי, הצרכים נקבעו על-ידי המומחה השיקומי, ד"ר פילר, שקבע שיש לערוך חישוב אחד עד גיל 15 וחישוב נוסף לאחר גיל 15, גיל בו יוכל התובע, על-פי אותה חוות דעת, לבצע צינותרים בעצמו ולהיות עצמאי יותר בפעולותיו. לעניין העלויות, מפנה הנתבעת לחווה"ד של מר האס שהוגשה בהסכמה, ומבקשת להתעלם מתעריפי חברת חב' דנאל, כפי שהוצגו על-ידי גב' שלזינגר.

18.        ראוי להבהיר כבר בשלב זה, שאין בדעתי לפסוק פיצוי עיתי, במקרה זה. פרט לאזכור הנושא בעמ' 23,  גם לא נעשה טיעון נדרש בסיכומים.

בהסתמך על הנתונים שפורטו לעיל, יש בדעתי לפסוק את הסכומים הבאים:

לגבי העבר לתקופה של 8 שנים + 4 חודשים ובסה"כ 100 חודשים, יש להעמיד את העזרה על 7,500 ₪ לחודש, בממוצע, ובסה"כ 750,000 ₪.

מהיום ועד הגיע התובע לגיל 18, לפי סכום של 6,500₪ לחודש (6,5000*83.1576) סכום נוסף של 579,524₪.

מגיל 18 ועד לגיל 65, על-פי תוחלת החיים, לפי סכום חודשי של 5,500 ש"לחודש (5,500 * 302.1707 * 0.7798) יועמד הפיצוי על 1,295,980 ₪.

בסה"כ יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום של –  2,625,504 ₪.

עזרת עוזרת בית:

19.        למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהגיע התובע לבגרות ירצה להתחיל בחיים  עצמאים, ועד כמה שניתן מחוץ לבית הוריו. בהתבסס על חוות הדעת של ד"ר פילר, באותו שלב – ולעניין המועד יש בדעתי לראות את גיל 20 כגיל הקובע לעניין זה, במקביל לגיל בו יתחיל לפרנס עצמו, לפחות באופן חלקי –  יזדקק לעזרה בניהול משק ביתו ויהיה זקוק לעזרה בהיקף של לפחות 6 שעות שבועיות, על פי עלות של 28 ₪ לשעה, כקבוע בחוות הדעת של מר האס. הפיצוי החודשי יועמד על סך 756 ₪ (28*6*4.5) ועד לתום תוחלת חיי התובע (296.1271 מקדם היוון ל- 45 שנים עד הגיעו לגיל 65 –  ומקדם היוון מקדים 0.7350) יועמד סכום הפיצוי על סך של 164,546 ₪.

דיור:

20.        גם בנושא זה אין מחלוקת, כי התובע זכאי להתאמת דירת הוריו לצרכיו. ואולם צודקת הנתבעת, כי בקביעת שיעור הפיצוי יש לקחת בחשבון מהי עלות דירה ללא מדרגות מצד אחד, ומה העלויות הנדרשות, לצורך התאמת הדירה הקיימת לצרכיו של התובע.

הן על פי חוות הדעת של ד"ר פילר המומחה השיקומי, והן על-פי חוות הדעת של גדעון האס, עובד סוציאלי, הבית בנוי על מדרון ההר, הגישה לבית וממנו אינה נוחה להולכי רגל, ובמיוחד קשה לגבי נכה נייד בכסא גלגלים.

ד"ר פילר קבע גם שהדירה צריכה להיות ללא מדרגות מהמדרכה עד לפתח הדירה. כמו כן, כל הפתחים בתוך הדירה צריכים להיות רחבים, כדי לאפשר מעבר קל של כסא הגלגלים.  השירותים והמקלחת צריכים להיות צמודים לחדרו, וגם הם ללא מדרגות. כל אלה מחייבים שיפוץ הדירה.

לעניין רכישת דירה בעתיד, יש לחזור ולהפנות לפס"ד נעים (שם, עמ' 793-794), כי אין אלא לקבוע את ההפרש בין דירה רגילה שהיה התובע נזקק לה אלמלא התאונה, לבין דירה התואמת לצרכיו.

בנסיבות אלה יועמד הפיצוי בראש נזק זה, הן לצורך התאמת הדירה הנוכחית והן לצורך התאמת דירה בעתיד על סך של 200,000 ₪.

ניידות והוצאות נסיעה:

21.        בנושא זה יש לחזור ולהפנות לחוות הדעת של ד"ר פילר אשר ציין, כי גם לא ניתן להשתמש בתחבורה ציבורית. לפיכך יזדקק למוניות או למכונית, אם ילמד נהיגה, וכי במקרה כזה מדובר ברכב אוטומטי מרווח עם גז ידני. כמו כן, יש להפנות גם לחוות דעתו

של מר האס שם צוין, כי הניידות בכפר עילוט אינה יכולה להיעשות על כסא גלגלים עקב תנאי שטח קשים.

עד גיל 18 יש להורות על תשלום בגין הוצאות נסיעה, תוך לקיחה בחשבון כי התובע יזדקק למוניות.

לגבי הוצאות נסיעות לעבר צירף האב קבלות. הנתבעת מבקשת להתעלם מקבלות אלה, ובהעדר הוכחה בדבר קבלות בפועל מציעה סכום על בסיס הערכה של 30,000 ₪. יש בדעתי לקחת בחשבון את הקבלות שהוגשו, לצד כלל הראיות האחרות.

לפיכך, הפיצוי בגין הוצאות נסיעה מיום התאונה עד היום יועמדו על 1,000 ₪ לחודש בממוצע, ובסה"כ 100,000 ₪ .

מהיום ועד הגיע התובע לגיל 18, לפי סכום של 750 ₪ לחודש (* 89.1576) 66,868 ₪.

מגיל 18 ועד לגיל 65, על-פי תוחלת החיים, לפי סכום חודשי של 1,300 ₪ לחודש (1,300 * 302.1707 * 0.7798) יועמד הפיצוי על 306,323 ₪.

בסה"כ בגין ניידות והוצאות נסיעה – 473,191 ₪.